בעידן המודרני זוכה להצלחה רבה רעיון הלאומיות, שעיקרו – תפיסה שלפיה לכל עם (לאום) זהות משותפת ולפיכך גם זכות למדינה משלו שבה הוא ישמר ויקדם זהות זו. בני הלאום מכירים במכנים משותפים להם, וברצונם המשותף לחיות יחדיו במדינה ריבונית. ישנם סוגים שונים של לאומיות, אך הרווח ביותר בעולם הוא הסוג של לאומיות אתנית-תרבותית, לאמור – לאומיות המתבססת על מכנים משותפים של מוצא, שפה, תרבות, מנהגים, מסורות, היסטוריה ואורחות חיים, ולעיתים גם דת משותפת. אלה מבדילים את הלאום מקבוצות (לאומים) אחרות ויוצרים תחושות של שייכות וסולידריות בקרב בניו.
במדינות העולם בעלות הלאומיות אתנית-תרבותית, אוכלוסיית המדינה מורכבת מרוב לאומי עיקרי, וכמעט תמיד גם ממיעוט לאומי או ממיעוטים לאומיים שאינם שייכים לרוב הלאומי הדומיננטי. כך, ברומניה בעלת הרוב הרומני יש מיעוט הונגרי, בהונגריה יש מיעוטים לאומיים של בני הרומה והגרמנים, ובאיראן ישנם מיעוטים אזרים וכורדים. כלומר, המדינות בעלות הלאומיות האתנית-תרבותית מתאפיינות בכך, שזהותן נקבעת בעיקר על פי היסודות האתניים-תרבותיים של קבוצת הרוב האתנית במדינה, ובמקביל, כל בני אותה מדינה לרבות המיעוטים הלאומיים שותפים במעמדם האזרחי בה.
אף כי, כאמור, רוב מדינות העולם הן בעלות רוב לאומי ברור ומפורש, ישנן בכל זאת מעט מדינות שאינן כאלה. מדינות אלה יוצאות דופן בכך שאוכלוסייתן מורכבת כמעט לחלוטין מקבוצה אתנית-תרבותית אחת. עם מדינות אלה נמנות פורטוגל ויפן. בפורטוגל כמעט כל תושביה פורטוגלים, לרבות מהגרי המושבות הפורטוגליות לשעבר, וביפן 98 אחוזים מתושביה הם יפנים. נשאלת השאלה, מדוע שונות מדינות אלה ממרבית מדינות העולם?
רמז מסוים לתשובה מצוי בהיסטוריית השלטון והריבונות של שתי המדינות. יפן ייחודית בקרב מדינות העולם בכך, ששלטון שושלת הקיסר/השליט בה הוא הארוך ביותר בהיסטוריה. במרוצת ההיסטוריה איבד הקיסר מכוחו השלטוני אך עד היום הוא נחשב בעיני היפנים לסמל שלטוני. הקיסר נחשב לנינה של אלת השמש, והוא שולט ביפן ברציפות מאז המאה השישית לספירה, כלומר במשך כ-1500 שנים. לשם דוגמה, אפשר לסמן את ראשיתה של המלוכה בבריטניה של ימינו במלכותו של ויליאם הראשון במאה ה-11 לספירה, ומאז התחלפו שושלות המלכים בבריטניה כמה פעמים: היו בהן בתי המלוכה פלנטג'נט, לנקסטר, טיודור, ומאז שנת 1917 – בית וינדזור.
פורטוגל מתייחדת בקרב מדינות אירופה וגם בקרב מדינות אחרות בעולם ברציפות ההיסטורית של ריבונותה. פורטוגל קיימת כמדינה עצמאית וריבונית עוד מהמאות ה-12-13, מאז הכתיר עצמו אפונסו אנריקש למלך בשנת 1139, ודאי במהלך המאה ה-13, בה גירשו הפורטוגלים לחלוטין את המוסלמים מדרומה של פורטוגל. היה זה מאות שנים רבות לפני שמדינות מרכזיות באירופה כגרמניה, צרפת ואיטליה גובשו כמדינות אחודות, וכמובן, מאות שנים רבות לפני שרעיון הלאומיות כבש את אירופה ואת העולם כולו.
תשובה מבוססת לייחודן של יפן ופורטוגל אולי לא נקבל לעולם אך ייתכן, אם כן, שהרציפות הארוכה של ריבונות המדינה ושל מוסד שלטון מרכזי עודדו בקרב תושבי מדינות אלה תחושת סולידריות משותפת, ועניין מוגבר שלא להתיר כניסה מסיבית של אלה שאינם תושבי המדינה. במצב זה, לאורך שנים רבות הלכה ולבשה האוכלוסייה המקומית אופי אתני דומה, וזה התגבש והפך לאחיד בימינו אלה.
תמיר דובי עורך וכותב ביוגרפיות וסיפורי חיים.
